מכתב תגובה ארוך ומנומק

את המכתב הבא כתבתי לחבר בעקבות דיון שהיה לי איתו, שנפרש על פני כמה מפגשים. לדעתי הוא מייצג את הגישה שלי בנוגע ליהדות, דת ומדינה. המכתב נכתב לפני כשנה, והחלטתי לפרסם אותו כאן כעת. קריאה מהנה!

היי, יצא לי לחשוב הרבה על מה שדיברנו. רק מהשיחות איתך למדתי המון על איך אתה ועוד אנשים תופסים את היהדות, ולמה כשאני מנסה להחיל את התפיסה שלי של יהדות על אנשים אחרים, אתה מאשים אותי בחוסר ידע; כי כל אחד תופס את היהדות שלו בצורה אחרת.

המטרה שלי עכשיו היא להראות לך שזה לא שאני לא יודע ולא מכיר, אלא שאני פשוט לא מסכים.

תרשה לי לתת לך כמה דוגמאות:

1. אבא שלי גדל בארגנטינה, במשפחה יהודית. הוא למד בבוקר בבית הספר הממלכתי, ובערב הלך לבית ספר יהודי ולמד בין השאר תנ"ך בלימודי ערב. לא משהו דתי מאוד, אלא משהו שאם הבנתי נכון מזכיר לימודי תנ"ך בבתי ספר חילוניים בישראל. הוא הלך לתנועת נוער יהודית, ואפילו היה אוהד של קבוצת כדורגל יהודית "מכבי לה-פלטה". בעקבות החינוך שהוא קיבל, בעיקר בתנועת הנוער, החליט לבסוף לעלות לישראל.

המשפחה של אבא שלי חילונית לגמרי, כמו כמעט כל הקהילה שבה חי בארגנטינה. בפסח, למשל, אכלו גם מצות וגם לחם. למעשה, הפעם הראשונה שבה אבא שלי שמע ש"אסור לאכול חמץ בפסח" היתה כשהוא עלה לארץ ויצא לטיול עם כמה אנשים, בפסח. משהתברר לאנשים שהוא הביא סנדויץ', הוא הלך לאכול בנפרד בצד, רק הוא, הנהג והמדריך.

הוא לא אכל חמץ כדי לעשות דווקא - פשוט באופן שבו הוא גדל, ואיך שהוא תופס את חג הפסח, מצות הם מאכל מסורתי, כמו סופגניות בחנוכה, ולא משהו שאתה חייב לאכול בהיעדר לחם.

2. חבר שלי מחטיבת הביניים בחר לעלות לתורה בבית כנסת רפורמי. נפגשנו בשבת בבוקר. זה היה בית כנסת מהודר וצבעוני, שבו בנים ובנות ישבו ביחד ללא הפרדה. הרב דיבר לקהל דרך מיקרופון, ומידי פעם ניגן בגיטרה ושר לנו כמה פסוקים וברכות. אחריו הגיעה הרבה של בית הכנסת וגם היא שרה שיר שמהלל את אלוהים. היה טקס מכובד ונעים, שזכיתי להכיר בו צד של היהדות שלא הכרתי. מיותר לציין שהמיקרופון והגיטרה, שמהווים לכאורה "חילול שבת", לא גרעו מהטקס ולא פגעו באף אחד מהמוזמנים.

3. יש מושג שנקרא "עץ חנוכה" - שזה עץ שחלק מהיהודים בארצות הברית שמים בבית בחנוכה, בנוסף לחנוכיה. לדעתי זה נחמד שהיהדות שואבת חלק מהטקסים ומהתרבות שלה מהסביבה. זה לא רק נחמד, זה גם קרה אינספור פעמים לאורך ההסטוריה, ומה שמקובל לתפוס כ"יהודי" (כמו למשל, לברך בארמית בפסח) הוא בעצם השפעה של עמים אחרים שהיהודים ישבו בתוכם. אני חושב שכל הדברים האלה הם חלק בלתי נפרד מהיהדות.

מה אני בא להגיד? כמה דברים. קודם כל, כפי שאמרתי, שיש דרכים רבות להיות יהודי ולראות את עצמך יהודי, וכל הדרכים הללו יכולות להתקיים במקביל. לאף אחד אין מונופול על היהדות ואין את הזכות להגיד "רק אני צודק" ולכפות את דרכיו על אחרים. אין מישהו שהוא "יותר יהודי" ומישהו שהוא "פחות יהודי".

אמרת שאם נתיר עכשיו מכירת חמץ בפסח, בעוד כמה שנים לא יהיה פסח. אני לא מסכים. דוגמה לכך היא אבא שלי, שבכלל לא שמע על איסור חמץ ועדיין חגג את החג. עוד דוגמה היא חג הפסח הנחגג בקיבוצים (תופעה שהולכת ומתמעטת, ביחד עם הקיבוצים). חגגת פעם בקיבוץ? יושבים כל הקיבוץ ביחד סביב שולחן ענק, קוראים הגדה שכוללת חלקים מההגדה המקורית וכן קטעים נוספים, כשסלסלאות לחם מונחות בכל שולחן - כמו בכל ארוחה חגיגית. זהו חג פסח הנחגג ברוח חילונית, אך הוא לא פחות יהודי מליל סדר מסורתי! למעשה הוא גם לא פחות מסורתי, פשוט המסורת היא אחרת, ומה שבוחרים להגיד ב"והגדת לבנך" הוא מסר עם תוספות.

חג הפסח לא ימות גם אם יתירו מכירת חמץ למי שמעוניין בכך. חשוב לי גם הילדים שלי יחגגו את חג הפסח, ולשם כך אני אנסה לחנך אותם שיאהבו גם הם את החג, ואני גם שמח שזה חג המוכר ממלכתית ע"י המדינה, ויש בו חופשה וכו'. אבל בכיף אני אוותר על האיסור על החמץ! אני לא סובל מצות, והסיבה שאני לא סובל אותן הן כי כל שנה מכריחים אותי לאכול רק אותן במשך שבוע. אז או שאני דואג מראש שיהיה לי מספיק לחם בבית, או שאני הולך לקנות אצל השכנים בואדי.

כל ליל סדר אמא שלי מכינה עוגה "כשרה לפסח". היא מוצאת מתכון מהאינטרנט של עוגה כשרה לפסח, ובסוף, במקום להוסיף "3 כפות קמח מצה" היא מוסיפה 3 כפות קמח רגיל - סתם כי היא לא רוצה לקנות שקית שלמה של קמח מצה רק בשביל עוגה אחת.

אז אתה יכול לשאול, למה לטרוח? למה לא להכין עוגה רגילה וזהו? אני אגיד לך למה - בשביל אווירת החג. תכלס זה לא משנה אם זו כף קמח רגיל או קמח מצה... יוצאת עוגה קצת יוצאת דופן, קצת מעניינת - וזה חלק מהאווירה בשבילנו.

מאותה סיבה שאבא שלי אכל מצות בליל הסדר - בשביל החג והמסורת.

ומה קורה בארץ? בגלל האיסור, אז לכל מיני מסעדות, מאפיות ובתי קפה יש טריק - "לחם כשר לפסח". ואני שואל, למה זה טוב?! כל הקטע בפסח זה לאכול מצות, לא? אז למה אתם מוכרים לי לחם בטעם של ספוג?! זה לא חגיגי בשום צורה, וזה בטח לא טעים... כנ"ל לגבי "ופלים כשרים לפסח" וכל מיני שיקוצים אחרים בטעם של קלקר.

אני מספר לך את כל זה, כדי להדגים - אפילו במשפחה שלי שהיא חילונית לחלוטין, יש מסורת ויש כבוד לחג. וככה אני גם אחנך את הילדים שלי. ודווקא במקומות בהם יש כפייה ואיסור לאכול חמץ, אז נוצרים בני כלאיים מגעילים, כמו לחם כשר לפסח, שאין להם שום תועלת לא כאן ולא כאן. או זה, או שאנשים פשוט מתאמצים כדי "לעקוף" את האיסור הזה, ולקנות לחם מראש - ואתה יכול להיות בטוח שהדבר הזה לא מקרב אותם ליהדות, אלא רק מרחיק אותם מהיהדות.

דיברת על פילוג בעם? לדעתי זה בדיוק מה שיוצר פילוג - הכפייה והאיסור.

ולגבי חופש בחירה בנישואים:

20% מהזוגות הנשואים בישראל עשו זאת בחו"ל ולא דרך הרבנות.

[קישור רק לשם רפרנס, אתה לא חייב לקרוא לשם הדיון http://www.mako.co.il/pride-news/local/Article-d4f182dbd513d31006.htm&sCh=3d385dd2dd5d4110&pId=1018193925]

זה אומר שהרבנות בישראל לא נותנת מענה לאחד מתוך חמישה זוגות שרוצים להתחתן. אבל עזוב רגע מספרים (כי מספרים אפשר לעוות וכל השיט הזה), בוא נדבר על העיקרון.

אמרת שהפתרון של נישואים אזרחיים הוא קיצוני כי הוא יפגע בדתיים האורתודוכסים, ואתה בעד פשרה. גם אני בעד פשרה, שתהיה כמה שפחות פוגעת, ושתיתן כמה שיותר חופש לכולם. האם אתה מוכן לפשרה שתיתן מענה לזוגות של יהודים ולא-יהודים? לפשרה שתיתן מענה לזוגות בני אותו מין? ומה עם זוגות שפשוט מאסו ברבנות האורתודוכסית ורוצים חתונה רפורמית? או חתונה חילונית לחלוטין? פשרה שלא תיתן מענה לכל הנ"ל היא לא פשרה, אלא כפייה של ציבור אחד על ציבור אחר.

דיברת על פילוג בעם - אמרת שאם יוולדו ילדים לזוג שלא התחתן ברבנות, אז תהיה בעיה הלכתית לחתן אותם עם יהודים - ברבנות. למה תהיה בעיה? כי הרבנות האורתדוכסית רואה כיהודי רק אדם שגוייר כהלכה האורתודוכסית, או שנולד להורים יהודים.

איך אני תופס את היותי יהודי? כמו שאני תופס משפחה, רק במובן הרבה יותר רחב. כמו שאסכים לשתף ולתת דברים שהם שלי לקרוב משפחה, כך אני רואה עצמי קשור ליהודי יותר מאשר לאדם זר - ולו רק כי אני יודע שהוא מרגיש אותו הדבר כלפיי. יש כאן כח של שיתוף ושל נתינה שאפשר לעשות איתו דברים גדולים, ולדעתי רק בזכותו הצלחנו להקים כאן מדינה. ובגלל תפיסת העולם ההומנית והדמוקרטית שלי, הגדרת היהדות כבר לא קשורה לדת היהודית או למסורת, אלא לעם שבו אני חי. והעם הזה כולל גם לא-יהודים, ואני מרגיש כלפיהם אותו הדבר - ולו רק כי הם מרגישים אותו הדבר כלפיי. (נעזוב שניה את אלה הרואים עצמם שייכים לעם אחר). גם החברים שלי מהתיכון שהיה להם עץ כריסמס בבית, וגם החברים הדרוזים - כל מי שמוכן לחיות איתי בשלום על האדמה הזאת הוא חלק מהעם שלי.

עם איך שאני תופס את היהדות, יש לי בעיה מאוד גדולה עם כך שמישהו אחר מחליט בשבילך אם אתה יהודי. זו דעתי. יהודי מבחינתי הוא כל מי שאוהב את היהדות. הוא כל מי שחוגג את החגים היהודים. כל מי שרואה עצמו יהודי. לעזאזל, כל מי שמוכן לומר על עצמו "אני יהודי!" הוא יהודי מבחינתי. כל מי ששמח ובוחר להיות חלק מהעם עליו דיברתי למעלה; וגם מגדיר עצמו כיהודי. רק ככה אנחנו יכולים להיות מאוחדים.

(לצורך העניין אני לא מדבר על טוענים ליהדות בשם חוק השבות אלא רק על אנשים שמוכרים באופן חוקי כאזרחי המדינה, כדי להוציא מהדיון אנשים שמכריזים על יהדותם כדי לקבל אזרחות)

הפרדה מלאכותית של אנשים ל"יהודי" או "ספק יהודי" או "רוצה להיות יהודי אבל לא זכאי לכך כי הוא לא התגייר" או "רואה עצמו כיהודי וחי אורח חיים יהודי אבל לא מוכר כיהודי כי התגייר גיור רפורמי" היא הפרדה שקיימת אך ורק בציבור האורתודוכסי, ובחוקי מדינת ישראל. אתה אומר שצריך להתחשב בה, ואני דווקא סולד ממנה מאוד. אני חושב שהיא פוגעת בנו כעם, ואני לא רוצה לשתף איתה פעולה.

פשוט, כשמישהו צריך להוכיח שהוא יהודי "טהור", כלומר שני ההורים שלו יהודים כדי לקבל זכות מהמדינה להינשא ליהודי אחר... זה מזכיר לי זמנים אחרים, חשוכים יותר. ואם אתה טוען שההשוואה לא במקום, אאלץ לשאול אותך "מה ההבדל?".

וכמו עם החמץ בפסח, אנשים בסופו של דבר עוקפים את זה. גם אם רצית למנוע נישואים של יהודי עם לא יהודי, או של כהן עם גרושה, או של דודו עם יוסי, או של תמר עם נעמה, בסופו של דבר האנשים האלה יטוסו לחו"ל ויתחתנו. לא הרווחת כלום, רק אלפי שקלים הלכו לפח, ורק נוצר עוד פילוג בעם. אבל פילוג אמיתי - לא פילוג על הנייר, שאחד רשום כיהודי ואחר לא; אלא פילוג אמיתי, שנאה וסלידה אמיתית. זו התוצאה האמיתית של כפייה.

ולגבי תחבורה ציבורית בשבת. הרשה לי, כמו בהתחלה, להתחיל עם כמה דוגמאות:

1. אחותי עובדת בעיתון "כלכליסט". העיתון מוציא, בין השאר, מהדורה ביום ראשון בבוקר, ולכן היא צריכה להגיע לעבודה בכל יום שבת בחמש בערב. בכל שבוע היא מגיעה במונית. היא יודעת שהסיכוי שהיא היתה יכולה להחזיק בעבודה הזאת אם היא לא היתה גרה במרכז תל אביב היה קטן באופן משמעותי.

2. קצת אחרי תחילת ה"פרק משימה", עשינו חנוכת בית שהיא גם מפגש של כל ההורים של הגרעין. עשינו את זה בשישי אחרי הצהריים, כי זה היה הזמן שבו התפנינו מהמשימות שהיינו צריכים לעשות במסגרת התפקיד שלנו.

אחד מבני הגרעין בא ממשפחה שלא החזיקה אוטו - הם ניהלו את חייהם בתחבורה ציבורית. מיותר לציין שהיתה בעייתיות בשביל המשפחה להגיע בשישי אחרי הצהריים מהמרכז לנצרת עילית, ועוד יותר בעיה לחזור... בגלל שהיה להם מאוד חשוב לבוא, הם באו מוקדם ביום שישי ונשארו מהצהריים עד הערב, ובלילה ישנו אצל משפחה של בן-גרעין אחר, שגר בקרבת מקום, וחזרו לביתם במוצאי שבת.

מיותר לציין שכל שאר המשפחות שהגיעו עם אוטו, הגיעו בשעה שנקבעה וחזרו לביתם באותו ערב. רק המשפחה ללא הרכב נאלצה לבלות "סוף שבוע ארוך" בחברת משפחה שזה עתה הכירו.

3. לפני חודשיים בערך תפסתי טרמפ עם נהג משאית לתל אביב. בדרך הוא סיפר לי שהמשכורת שלו כנהג משאית בקושי מצליחה לכסות את שכר הדירה (הוא גר במודיעין), ולכן הוא עובד כנהג מונית בסופי השבוע.

4. עכשיו מגיעות הדוגמאות של תחבורה ציבורית שעובדת בשבת בכל זאת - בחיפה במתכונת מצומצמת במהלך היום; אוטובוס לילה שעובר כמה פעמים בלילה ועושה מסלול אחד ארוך בכל חיפה; ומוניות השירות מחיפה לתל אביב וכו'.

אגב, אם אותה משפחה לא היתה גרה במרכז אלא בחיפה - לא היתה לה בעיה להגיע לנצרת עילית - אוטובוסים מלב המפרץ בחיפה לנצרת עילית פועלים באופן סדיר גם בשבת.

למה אני מספר לך על כל הדוגמאות האלה? אם קלטת את המוטיב החוזר, אז הבנת את העקרונות שאני מנסה להעביר:

1. כפייה היא מזיקה. כשאתה אוסר הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, אתה פוגע במי שאין לו אוטו.

2. בסופו של דבר, מי שיש לו את האמצעים הכלכליים ויכול להרשות לעצמו, ייסע בשבת.

3. מי שרוצה וצריך, גם יעבוד בשבת. זה כולל אנשים מבוגרים וזה כולל צעירים. אף אחד לא כופה את זה עליהם - אותו נהג שמח שיש לו דרך להשלים הכנסה. כנ"ל סטודנטים וצעירים שעסוקים במהלך השבוע, ושמחים שהם יכולים לעבוד כמלצרים וכברמנים בסופי השבוע. ולמה כל זה מתאפשר?

חזרנו לנושא של איך כל אחד תופס את היהדות. אז בוא נדבר על איך תופסים את השבת:

דתיים אורתודוכסים תופסים אותו כיום שבו שובתים מכל מלאכה, ומבלים חלק ניכר מהיום בבית הכנסת. בנוסף לכך, ישנם כל מיני מצוות אשר עוזרות להבדיל את השבת מכל יום אחר (ככה אני מבין את זה, בהתחשב בעובדה שאלה אינן מצוות המוסיפות מנוחה), כמו איסור הדלקת אש, איסור נסיעה במכונית, איסור שימוש בכסף וכו'.

הרבה משפחות חילוניות תופסות את השבת באופן אחר - זהו יום לבלות עם המשפחה, לצאת לטיול, או למסעדה, או למוזיאון, או לגן לאומי; זו הדרך שלהם להבדיל את השבת משאר הימים. זוהי דרך לגיטימית לא פחות לחגוג את השבת, והיא מגדירה את העם ואת התרבות שלנו לא פחות מ"גבול שבת" או איסור קריעת נייר.

אני יכול לדבר שעות על מה טוב בתחבורה ציבורית - מבחינה כלכלית, מבחינה סביבתית, מבחינת צדק חברתי וחופש ושוויון ומחירי הדירות...

אבל הנושא הוא יהדות - ולכן בזה אתמקד. לדעתי תחבורה ציבורית תהיה כלי נהדר בשביל אנשים לחגוג את השבת, שלא צריך לספר כמה היא חשובה לנפש האדם (ולא רק ביהדות). כשאתה אוסר תחבורה ציבורית אתה לא מרוויח כלום - אלה שיש להם אפשרות, ייסעו במכונית למחוז חפצם. אלה שאין להם מכונית, ייסעו במונית. ואלה שלא יכולים לממן לא את זה ולא את זה, ייאלצו לשבת בבית, ולא לחגוג את השבת כפי שהם רואים לנכון.

אתה רואה בתחבורה ציבורית פגיעה בערך השבת. זוהי תפיסתך, וזה לגיטימי לחלוטין. אני רואה בה אמצעי חשוב בכל ימי השבוע ובשבת עוד יותר.

ועל זה, בין השאר, הויכוח - ההבדל בין דעות לעובדות. התפיסה האורתודוכסית של היהדות היא אחת מיני רבות, והיא רק דעה. כל תפיסה של היהדות היא תפיסה לגיטימית. החילונית, הרפורמית, האורתודוכסית... הרי כולנו כאן בסופו של דבר, כנראה יש לנו משהו במשותף.

אני חושב שהחוק במדינה צריך להיות ברוח היהדות ולתת מענה לתרבות היהודית, ולו רק מכיוון שהרבה מהאנשים שחיים כאן רואים את היהדות כחלק בלתי נפרד מחייהם.

אך אני לא אסכים לחוק שכופה את הרצון של קבוצה מסויימת באוכלוסיה על הכלל. ובשביל מה? למנוע פילוג? לאחד את העם? לפי התפיסה האורתודוכסית, העם כבר מפולג בלאו הכי - וזה עוד לפני שכללת בו את האנשים שגם ככה אינם יהודים (אני חושב שהם חלק בלתי נפרד מאיתנו, וקצת מפריע לי שהתעלמנו מהם במשך כל הדיון עד כה). אנשים יחיו איך שהם רואים לנכון, גם אם המדינה תנסה להקשות.

אנחנו נהיה חזקים ופוריים רק אם נוכל לאפשר לכל אחד לחיות לפי ראות עיניו.

וכמו שאמרת, גם אני בעד פשרה. פשרה שתיתן מענה לכל קבוצות האוכלוסיה.

ואם יש קבוצה שהדבר הכי בסיסי שהיא רוצה הוא להחיל את הרצון שלה ואת האמונות שלה על כלל האוכלוסיה - אז הם לא יזכו להתחשבות משאר האנשים, משום שהם בבירור לא מסוגלים בעצמם להתחשב באחרים. ואתה יודע מה? הם יחיו.

אתה לא חייב להסכים איתי, אתה גם לא חייב להבין אותי. רק אל תגיד שאני "לא מכיר" ו"לא יודע". אני פשוט חושב אחרת ממך - ועל זה כל העניין.